"לא כל העמותות רעות" – כל האמת על הגופים המתרימים בישראל

דוח של אוניברסיטת תל אביב, [משנת 2017] קבע כ 76% מהישראלים תורמים כל שנה. בישראל למעלה מ 40 אלף עמותות רשומות, הן מבטיחות לנו הציבור הישראלי ליצור שינויים חברתיים. לחלק מארזים של אוכל, לחלק בגדים לילדים, לדאוג לחיילים שלנו, ולדאוג לתרופות וניתוחים לאנשים חולים. בתור בני אדם, יש לנו נטייה טבעית לעזור למי שאנחנו מאמינים שנמצא במצוקה. עם זאת לא חסרים סיפורים ומקרים על ארגונים ועמותות אשר טוענים שהם משתמשים בכסף שתרמנו ושעבדנו כל כך קשה כדי להשיג אותו על מנת ״לעזור לנזקקים״, אך בפועל לא באמת עוזרים ואפילו לוקחים את הכסף לצרכים ולהנאות האישיות שלהם.

ביום השואה האחרון, ראיתי מכל כיוון פרסומות של "תרומה לשורדים האחרונים", תרומה לניצולי השואה שעודם בחיים, בין כל הפרסומים תפסה אותי בקשה לתרומה של "לחיות בכבוד".

אין חולק, שמצב העוני בקרב קשישים בישראל דורש שינוי.

ובדיוק בעניין הרגיש הזה, החלטתי לרדת לשטח ולעומק הסיפור של העמותות אחת ולתמיד.

אלטרואיזם. או במילים פשוטות, הצורך הבסיסי שלנו לעזור לאחר. זה מה שעושה אותנו אנושיים וזה מה שהופך אותנו לבני אדם. ובעיני? זה אחד הצרכים הכי יפים  ומאחדים שקיימים. הצורך הזה תמיד היה חלק מאיתנו, וחלק מרכזי ביצירת הקהילתיות והאחדות שלנו. אם בעבר אנשים היו תורמים לאנשים מתוך היכרות אישית, בעידן של היום שהכל עבר לרשת יותר ויותר אנשים תורמים דרך הרשתות החברתיות ואתרי אינטרנט. האפשריות של הנתינה גדלו, אבל מצד שני אנחנו חשופים יותר להונאות. לא תמיד אנחנו מכירים ויודעים הכל על העמותה שנרצה לתרום אליה. סיפורים על הונאות לא חסר, על עמותות שכלל לא היו קיימת או עמותות שהשתמשו בכספים לא למטרות העמותה. איך בכל זאת נדע לפני שאנחנו תורמים שאנו תורמים לעמותה ישרה ואמינה,ולא נופלים קורבן להונאה ברשת.

ביום השואה האחרון קפצו לי הרבה פרסומות של עמותות שמבקשות תרומה, כרגיל. אבל הייתה עמותה אחת שבלטה בעיני יותר מכולן וטענה שהיא מסייעת לקשישים ולניצולי שואה לחיות את שנותיהם הנותרות בכבוד. לעמותה קוראים "לחיות בכבוד". עכשיו יכול להיות שיש לי אינטואיציה קצת מפותחת מדי, אבל משהו הרגיש לי אוטנטי ואמיתי בעמותה הזו. עדיין הייתי סקפטי, אבל החלטתי לחקור יותר על העמותה ועל פעולותיה בשנים האחרונות.

יצרתי קשר עם מייסד העמותה, ארז קרלנשטיין, יו"ר העמותה אדם כבן 60 עם  אנרגיות של נער בן 20. תיאמנו להיפגש, בפגישה החלטתי אחת ולתמיד לרדת לשורש העניין ולהבין מה האינטרס של העמותות בישראל לרמות אותנו, לאן באמת הולך הכסף שאנחנו תורמים והאם בכלל נשארו עמותות שאפשר לסמוך עליהן?

כל התשובות ויותר, בתוך הכתבה.

שלום ותודה רבה לארז קרלנשטיין שהקדיש מזמנו בשבילי.

למה יש לנו חוסר אמון סביב העמותות בישראל?

״קודם כל אני אגיד שאני מבין את החשש של האנשים, אנשים בישראל עובדים קשה בשביל להתפרנס, ומטבע הדברים לא נרצה לשחרר משהו שעבדנו קשה בשבילו בלי לדעת מה עומד מאחורי, ואני ער למציאות הזו שהיו כאן עמותות שלא היו ישרות, חשוב לי להדגיש שאלו היו סיפורים בודדים ועדיף לנו שלא נשליך אותם על כלל העמותות, בכל תחום יש אנשים לא ישרים, ועוד דבר בשונה מנותן שירות שאנחנו נותנים לו כסף ומקבלים מוצר, בתרומה לעמותה אנחנו לא מקבלים מוצר, ואנחנו לא תמיד נדע איך התרומה שלנו הועילה לנזקק בקצה שבשבילו תרמנו, מצב שיכול ליצור פער בין המידע של התורם למציאות בשטח ואם בנוסף לזה אין שקיפות בפעילות העמותה נוצר חוסר אמון בציבור שמוביל לזה שאנשים מרגישים שהונו אותם.

האחריות היא שלנו כעמותה, לשקף את הפעילות שלנו החוצה לציבור, בסוף המטרה שלנו היא לעזור לקשישים ובלי הציבור שנותן לנו את הגב והיכולת אנחנו לא נצליח, באתר שלנו אפשר לראות את כל האישורים הנדרשים לעמותה, אישור על ניהול תקין וכל שאר האישורים.״

למה אומרים שעמותות משקרות? מה האינטרס שלהן?

"היו כאן סיפורים על עמותות ששינו נתונים על מספר האנשים שהם תומכים בהם ועל היקף התמיכה שהם נותנים לנזקקים, וגייסו כספים מהציבור במרמה, בזמן שהכספים שימשו למטרות אחרות.

הרצון לדווח על נתונים שקריים יכול לנבוע מתאוות בצע גרידה ולפעמים גם ממקום של כבוד ויוקרה של העמותה. והדבר הזה הוא פסול בכל מצב, ולומר שעושים את זה בשביל לגייס את הציבור לטובת הנתמכים, זו טעות קשה משתי סיבות… אחד זה שובר את האמון של הציבור ולעולם אסור לנו לעקם מספרים ולשקר לציבור שהוא זה שנותן לנו את היכולת לעזור, ושתיים פגיעה באמון הציבור פוגע ישירות באלה שזקוקים לעזרה.

בדיקה של היקף התרומות בישראל מגלה שמדובר על כמה מיליארדי שקלים בכל שנה, דבר המעיד על ההירתמות של הציבור כאן וזהו דבר נפלא, הציבור תורם ושותף למטרות, ולשינוי שהעמותות יוצרות, ולכן חשוב לנו לשמור על שקיפות מלאה לציבור.

לעמותה שלנו לחיות בכבוד מתנהלת כבר 30 שנה בשקיפות מלאה עברה אין סוף ביקורות וכל שנה קיבלה מחדש ניהול תקין  מטעם רשם העמותות וכמובן יש לעמותה סעיף 46 לפקודת מס".

איך פועלת עמותה תקינה, ואיך אני כתורם יכול לבדוק את התקינות והאמינות של העמותה?

"עמותה בישראל חייבת להתנהל על פי חוק העמותות- בזמן הקמת העמותה על העמותה לכתוב מטרות ברורות ולפעול על פי המטרות וחזון העמותה.

עמותה מעל מחזור של 10,000,000 ₪ מחוייבת גם במבקר פנים – חיצוני לעמותה הבודק את התנהלות העמותה הן כספית והן בפרויקטים שהעמותה מפעילה.  מידי רבעון מבקר פנים שלנו יחד עם הנהלת העמותה בוחר במה להתמקד ובודק אותנו – מוציא דוח ואנחנו מחוייבים לפעול לפי הדוח.

עוד דבר מחויב על פי חוק, דבר שאנשים לא יודעים, כל תרומה שאנחנו מקבלים, אנחנו חייבים להשתמש בכסף למטרה שהכסף נתרם, למשל אם הכסף נתרם בשביל אוכל, אסור לי להשתמש עם הכסף להוצאות שוטפות אחרות.

בעיני שלושת הדברים הכי חשובים שכדאי לבדוק לפני שאנחנו תורמים לעמותה הם

א. לבדוק האם העמותה מקדמת באמת את המטרות לשמן היא קמה

ב. יש אתר ממשלתי בשם "גיידסטאר" שמרכז את כל המידע על עמותות, וכדאי להיכנס לאתר הזה ולראות האם העמותה באמת אמיתית ואמינה.

ג. לבדוק האם לעמותה ניהול תקין והיא בעלת סעיף 46 .

אלו שלושת הדברים שאני הייתי בודק.

ואדם שישאל אותי על "לחיות בכבוד", אני מציע לו כן להסתכל על האישורים והמידע הרלוונטי, אבל הדבר שבעיני הוא הוכחה הגדולה ביותר לתקינות שלנו, היא הפעילות של המתנדבים, שעליהם אין עוררין, והם יכולים לספר על היקף הפעילות שלנו, שהיא קורית יום יום, ועל השינוי והבשורה שהיא הביאה לאלפי קשישים בישראל. וכמובן לשאול את מוטבי העמותה – הקשישים והניצולים".

מה שונה עמותת לחיות בכבוד מכל השאר?

"כל אדם יודע שבגיל השלישי ההתנהלות היום יומית היא קשה, הרבה מבוגרים מתקשים אפילו להתלבש, לקשור נעלים, וכשבנוסף לקשיי הגיל נוסף גם העוני הקושי הוא גדול שבעתיים, המצוקה הבושה והאשמה בגיל הזה הם קשים מאוד, רק להבין שמדובר באנשים מבוגרים, שעד לפני כמה שנים היו פונים אליהם כדי לפתור בעיות.

תחושת האשמה שמגיעה יחד עם העוני היא גדולה, ולכן הבושה כאן היא נוכחת מאוד, הרבה קשישים לא רוצים בתחילה לקבל עזרה ומתביישים.

כשראיתי את כל זה, זה אחד הדברים שגרמו לי לקחת צעד קדימה ולמסד את הפעילות.

הדבר שמייחד את "לחיות בכבוד" זה שהאוכל שאנחנו מחלקים הוא מבושל, לא מדובר באריזות של אוכל פעם בשבוע או חודש, וזאת מתוך ההבנה שהאוכלוסיה שאנחנו עוזרים לה מתקשה לתפקד, ואנחנו רוצים לחסוך ממנו את הבישול וההתעסקות עם האוכל, האוכל מגיע עד פתח הדלת יום יום שבוע שבוע, וזה השינוי הגדול שאנחנו רוצים להביא לכל קשיש וקשישה שצריכים סיוע, חשוב לי להדגיש שהאוכל הוא הצלת נפשות של ממש.

עם הזמן והעזרה שנתנו לאלפי קשישים ברוך השם, הבנו שיש המון קשיים לאנשים בגיל השלישי שאין אליהם מודעות, למשל הבדידות, על פי נתונים של משרד הרווחה 30% מהקשישים נמצאים בסיכון לנתק חברתי, ויותר מ 15% לא נמצאים בקשר עם אף אדם פנים אל פנים במהלך היום, עוד דבר הוא קושי של שפה, שמקשה עליהם להסתדר ביום יום, הרצון שלנו הוא ליצור מעטפת שתעזור להם "לחיות בכבוד" אם זה על ידי אוכל וביקור של מתנדבים, ואם זה פעילות חברתית ויציאות כדי לשבור להם את השגרה הלא פשוטה, זאת החובה שלנו לדאוג להם".

איך הוקמה העמותה?

"לפני שלושים שנה בערך התחלנו את הפעילות שלנו, הדלת של הבית שלנו הייתה פתוחה תמיד, אם הייתי רואה אדם רעב הייתי מביא אותו לבית ונותן לו לאכול, עם הזמן המטבח שלנו הפך לבית חם עבור אלה שאין להם, אחרי תקופה שהמטבח שלנו היה צר מלהכיל, והיינו צריכים מקום גדול יותר, וכך הפעילות שלנו התמסדה.

כשראיתי מקרוב אנשים שאין להם ומתביישים לבקש, וכבן למשפחה של ניצולי שואה הקושי והכאב שלהם היה תמיד קרוב לליבי, וכשראית שהרבה ניצולים חיים בעוני, ופשוט הולכים לישון רעבים, הבנתי שאני צריך לפעול ולהגדיל את החלוקה, אחת הסיבות שאנחנו מחלקים מזון מוכן היא ההבנה הפשוטה שאנשים בגיל המבוגר קשה להם, אולי גם אין להם את הכוחות והיכולת לעמוד ולבשל לעצמם, הרצון שלנו הוא לתת להם "לחיות בכבוד" בשנים האחרונות שלהם כאן".

אתה יכול להרחיב לטובת הקוראים על הפעילות שלכם?

"ככלל הפעילות שלנו מתמקדת בבני הגיל השלישי, המטבח שלנו מוציא בכל יום אלפי מנות אוכל מבושלות, חשוב לנו לספק לקשישים אוכל ולא פחות חשוב שהאוכל יהיה מזין ובריא כמו שמגיע להם, האוכל מחולק עד לדלת הבית שלהם, מתוך רצון להקל עליהם ככל שניתן, הרבה מהקשישים בארץ מספרים שהקושי הגדול שלהם הוא הבדידות, ובדפיקה על הדלת אנחנו גם נותנים להם אוכל, וגם מפיגים להם מעט מהבדידות.

מה שעושה את ההבדל כאן הוא שהאוכל מבושל, ואין להם צורך לבשל ולטרוח בשביל שיהיה להם ארוחה מלאה וטובה, זה עיקר הפעילות שלנו.

בנוסף יש לנו עוד פעילויות שאנחנו עושים, כמו למשל חלוקה של שמיכות ותנורים בחורף, ופעילויות נוספות לקשישים עצמם, פעילות חברתיות הפעלות מיוחדות בחגים, התעמלות ייעודית לגיל השלישי, טיולים מאורגנים, למשל עשינו בר מצווה בכותל לעשרות קשישים שלא חגגו להם בגיל 13, אחד האירועים שאני לא אשכח לעולם, בחודש מאי האחרון הוצאנו עשרות קשישים לטיול בפארק אוטופיה, בחודש יולי הוצאנו עשרות קשישים לקטיף תותים באגרונן, רגעים מיוחדים שמרגשים אותי כל פעם מחדש".

האם אתה מרוויח כסף מהפעילות שלך בעמותה?

"כיו"ר העמותה ובהתאם לחוק העמותות אני לא יכול לקבל משכורת מהעמותה אני לא מקבל כסף מהעמותה, אני עושה את זה בהתנדבות מלאה. הרווח שלי הוא הסיפוק הפנימי הרוחני שלי, נכון יש אנשים שזה ישמע להם מצחיק או לפחות לא רציני, ושאם אני לא מרוויח אז מה האינטרס שלי, מחשיד אפילו, אבל לא, אני ברוך השם יש לי מספיק משל עצמי.

תחושת סיפוק והרגשה של שליחות הם לא דבר שאני מצליח להסביר, אם קרה לך פעם שעזרתה למישהו, הצלתה אותו ברגע קריטי, וזה לא צריך להגיע למשהו קיצוני, ראיתה מישהו תקוע עם פנצ'ר על הבוקר ועזרתה לו, היום שלך ניראה אחרת נכון? לזה קוראים סיפוק פנימי.

כמו שאפשר להבין, הנושא הזה כאב לי, והיום בשבילי לראות את הפעילות ואיך שהיא גדלה, אין לזה ערך שווה כסף, לדעת שאנחנו עוזרים יום יום, לאלפי קשישים, אין לי איך להוריד את זה במילים, ואני מתפלל שהלוואי ונצליח להגיע לכל קשיש וקשישה שצריכים את העזרה שלנו.

מאוד חשוב לי לומר את זה, האמת היא שכל הדבר הזה נזקף לאלה שתורמים ומחזיקים את הפעילות, אני אסיר תודה לכל אחד ואחת".

בעידן שלנו האם זה בטוח לתרום דרך האינטרנט?

"אני אומר בביטחון שהדבר בטוח לגמרי, אם היה לי צל של חשש, לא היתה אפשרות לתרום באינטרנט,

כל התרומות אלינו נעשות בתקני האבטחה הנדרשים.

דפי הסליקה שלנו עומדים בתקנים הבינלאומיים ה PCI  DSS לאבטחת פרטי האשראי אלו דברים שנדרשים והם לא נתונים לבחירה שלנו.

בנוסף דפי הסליקה הם של חברות ישראליות, עם רמת האבטחה הגבוהה ביותר.

אנשים כיום קונים יותר ויותר באינטרנט, ויותר אנשים גם תורמים באינטרנט לשמחתי, האחריות שלנו היא לשמור על רמת האבטחה הגבוהה ביותר בשביל אלה שלוקחים חלק ותורמים". 

היית מעדיף שאנשים יתרמו לעמותה אחרת שהיא לא לחיות בכבוד, או שלא תרמו בכלל?

"לחיות בכבוד" לא קמה בשביל להתחרות בעמותות אחרות חלילה, יש כאן מטרה ליצור שינוי בקרב הקשישים, ובין אם זה דרכינו או דרך עמותה אחרת, או אפילו פשוט לקום ולדפוק בדלת של הקשיש או הקשישה שחיים בבנין שלך, זהו דבר חשוב לא פחות, מה שלי חשוב זה באמת להקל עליהם מהקושי שלהם, ולתת להם לחיות את השנים האחרונות שלהם בכבוד, משהו שכל אדם בעולם צריך אותו.

לחיות בכבוד משמשת כפלטפורמה לאנשים שרוצים לעזור ולתת וליצור שינוי.

אני אשתמש בבמה שנתת לי, ואני מבקש מהקוראים, תבדקו אולי יש לכם שכן או שכנה קשישים, יכול להיות שהם צריכים את העזרה שלכם, תתענינו בהם תשאלו בשלומם ונסו לראות או לבדוק בצורה מכובדת אם הם צריכים  עזרה, ונסו כמה שיותר לשמור איתם על קשר,  זה מציל חיים! וזה לא סיסמה.

יש לנו הזדמנות גדולה ומצד שני זו גם אחריות.

אנחנו צריכים לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים ולאמץ את האחריות הזאת".

איך הקוראים שלנו יכולים לתרום אם הם מעוניינים?

"אני אתן לך קישור שתוכל לתת לקוראים, ואני מכאן אומר תודה לאלפי האנשים שתרמו תורמים ויתרמו, את התודה אני אומר גם בשם אלפי הקשישים שמקבלים אוכל מוכן עד פתח הדלת, אני מבטיח, התרומה שלכם תיצור שינוי אמיתי בחיי הקשישים בישראל שחיים בעוני".

לתרומה מאובטחת לחץ כאן