כללי

בשנת 2023 יש מעל 200,000 קשישים ומתוכם 48,000 ניצולי שואה החיים מתחת לקו העוני ללא תנאי מחיה בסיסיים. רבים מהם הולכים לישון רעבים כל יום.

כתבה פרסומית

רומן היה אסיר במחנה עבודה ושהה שם עם אביו. אבא שלו חלה במחלת הטיפוס עד למצב שגסס בצריף של החולים. רומן ביקר אותו יום אחד וראה שאלו הם רגעיו האחרונים. אבל למרות הסיטואציה הקשה הוא הבחין בפרוסת לחם בודדה מתחת לכרית שלו. הוא החליט להישאר רעב ולא לקחת אותה, למרות שידע שאביו לא יזכה לאכול אותה. לא היה לו את המצפון ואת הערכים לקחת את פרוסת הלחם. כמובן שיום למחרת כשהגיע לביקור נוסף, אבא שלו לא היה וגם פרוסת הלחם. באותו הרגע הוא החליט, זה ג׳ונגל ולו חוקים משלו. באותו היום הוא עשה כל מה שצריך בשביל לשרוד גם על חשבון אחרים. הבעיה היא שליותר מ48,000 ניצולי שואה החיים מתחת לקו העוני בתנאי מחיה מחפירים, אותו ג׳ונגל לא עוזב אותם עד היום.

הגעתי לפעילות בעמותת לחיות בכבוד שקמה עוד בשנת 1993 במטרה להאכיל כל יום כמה שיותר קשישים וניצולי שואה לקחה את הנושא לידיים ולא חיכתה לאף אחד בשביל לדאוג להם.

יום השואה הבינלאומי מתקיים בכל חודש ינואר. זה הוא יום שבו מצד אחד הציבור הישראלי מתייחד לרגע עם אירועי השואה. התקשורת דואגת להזכיר לנו ש-78 שנה אחרי שניצלו מהזוועות, כרבע מ-200 אלף ניצולי השואה שעוד חיים בישראל, חיים בעוני ובמחסור. בשנת 2023 אנחנו עוד לא מבינים איך יכול להיות שיש כ 48,000 אלף ניצולים שחיים בתת תנאים, ממש כך. אך מצד שני, הסיפור, הנרטיב, המחבוא וההישרדות שלא ייאמנו, הם אלו שמככבים ומובילים את השיח. על כן, מה שזוכרים ביום הזה בסופו של דבר הוא לדבר על השואה ולא על ניצולי השואה.

בימים אלו הכל השתנה. מגפת הקורונה שינתה את חיינו, הפכה לנו את היום והעמידה אותנו במצבים שלא התמודדנו איתם מעולם – ברמה האישית וברמה הלאומית (והבינלאומית). אנשים רבים, ובניהם כאלו עם יכולות כלכליות מבוססות לכל הדעות, הגיעו למצבי שפל שלא חלמו עליהם מעולם. פעם ראשונה שאנשים רבים חשו במעט את הפחד הקיומי. מחוסרי עבודה חדשים ורבים שהגיעו למצב של חוסר ביטחון תזונתי בסיסי.

כעת, לאחר שחלפו ימי הקורונה, על ניצולי השואה עדיין עוברת טלטלה. רוב רובם עדיין מבודדים אם כי אין כבר סגר שמאיים עליהם יותר.

ימים רבים בשנה, הרבה מעבר לימי השואה, אנו נחשפים לסיפורי זוועות על קשישים וניצולים שחיים בתנאים מחפירים. הקשיש שגר בדירת חדר בגודל סלון קטן של דירת שני חדרים ישנה, זה שלא יכול לרדת את המדרגות מהקומה הרביעית בבניין וחייב להיות בסגר בעל כורחו למרות שאין קורונה וזה שאם מישהו לא ישאל לשלומו פעם ביום אולי לא נדע אפילו שהוא איננו יותר בין החיים.

אפשר לשאול, איפה המדינה? איך הגיבורים האלו שיכלו להיות האמא או האבא גם שלנו, חיים בצורה כזו מבזה. אבל על אף שזה נכון לשאול איפה המדינה, אין זמן לחכות, הם חיים על זמן שאול וכל מנת אוכל חמה וטריה כזו והמפגש בין המתנדב לבין הקשיש מצילה חיים כל יום מחדש.

אך אולי בגלל שהכל שונה, ולא פשוט, אולי דווקא "בזכות" המצב הזה נוכל לשנות מעט את החשיבה שלנו? אולי נוכל סוף כל סוף לחשוב על ניצולי השואה ולא רק על השואה?

שלא תבינו לא נכון: לשמוע, להנציח, ללמוד, לזכור ולא לשכוח – כל אלו חשובים מאוד. אך אולי כעת נוכל לפנות תשומת לב וקשב למציאות שטופחת על פניהם של הניצולים. אולי כעת, אולי הפעם, נוכל לדאוג להם – כדי שיוכלו לסיים את חייהם בארץ ישראל, מדינת היהודים עליה חלמו, בכבוד. ללא הצורך לרעוב ולחשוש באם מחר יאכלו.

אני אחזור שוב על הנתון שציינתי בתחילת דבריי: כ 200,000 קשישים ובתוכם 48 אלף ניצולי שואה בשנת 2023 חיים במדינת ישראל מתחת לקו העוני. רעבים, עניים, חסרים אוכל וציוד בסיסי.

הדבר החשוב ביותר שנשאר לנו כעת הוא לדאוג שלפחות ארוחת צהריים הם יקבלו. ארוחה חמה ומזינה. כי מה שווים הטקסים, היוזמות להעלאת המודעות לסיפורים והעמידה בצפירה, אם למי שעוד נותר מהניצולים אין מה לאכול? במידה והגעתם להתנדב או שתגיעו בעתיד ותזכו לפגוש את הקשישים הללו ואת ניצולי השואה. הדבר הראשון שתוכלו לראות על פניהם זה את החיוך הענק ואת הדמעה הזולגת לכך שהנה,

הגיע הזמן להחליט: האם אנחנו ממשיכים לתדלק את הבעיה או לוקחים חלק בפתרון. אנחנו בצו 8, והגיע זמן להתגייס כדי להפוך את יום השואה ליום בו נוכל לדבר רק על השואה וזיכרון השואה, כי לא נאלץ לעסוק במצב הניצולים הגרוע. כל מי שנושא השואה בליבו חייב להתגייס, כי לרבים מהם כבר לא תהיה את האפשרות לדחות למחר. התגייסו, עזרו ובואו פשוט ניתן להם לחיות בכבוד.

עמותת לחיות בכבוד הוקמה בשנת 1993 ע"י ארז קרלנשטיין ואשתו אוריה. ומאז ועד היום עזרו לעשרות אלפי קשישים וניצולי שואה לחיות בכבוד. כיום, העמותה מחלקת מידי יום ביומו כ 2,000 מנות טריות וחמות המבושלות על ידי המטבח המרכזי בראשון לציון. החלוקה מבוצעת ביותר מ 32 נקודות חלוקה בארץ על ידי מתנדביה והפעלים הרבים. על מנת שנוכל לראות עוד קשיש מחייך מהביקור היומי הקבוע ושנוכל לדעת שהצלחנו להאכיל עוד אחד או אחת שידם אינה משגת אנו מזמינים אתכם לקחת חלק בפעילות של העמותה.

עלות הכנת מנה חמה מקצה לקצה היא 35 שקלים. כדי להאכיל קשיש אחד בכל יום בשבוע למשך חודש נהיה צריכים להשקיע 7,350 ש"ח. כל תרומה באשר היא תהיה מבורכת ותעזור לעמותה להמשיך בפועלה.

לחיות בכבוד – עזרה למשפחות (ע"ר) , 580224863

לתרומת ארוחה חמה לניצולי שואה וקשישים לחצו על הכפתור

מערכת האתר

ברוכים הבאים לניוז אי אל פורטל החדשות של ישראל, אנחנו עושים את מיטב המאמצים לתת לכם את המידע הכי חם ועדכני בארץ, בעולם ובאינטרנט בפרט, מעוניינים לפרסם אצלנו? אתם יכולים ליצור איתנו קשר למייל - liran.richback@gmail.com או לחלופין לשלוח לנו הודעה בפייסבוק ונשמח לעזור לכם.

כתבות קשורות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button