אופנהלייף סטייל

חלום בכחול לבן

יום אחד קרה דבר, כהרגלי פתחתי דלת לא מוכרת, “אפשר להיכנס?” שאלתי, “להציץ?” סחבקיות של צברים, זוכרים? נכנסנו לעולם קסום, עולמו של הזמר שהאפיפיורים אוהבים לשמוע, ציורים פרוסים מסביב ובאמצע סלון לאורחים הנקראים בדרך, זו לא עוד איזו גחמה שלו, זה כישרון ענק ! עכשיו גם אתם מוזמנים

מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור

חמש שנים חיים בתפוח הגדול הספיקו לי לחיים שלמים,
לא חזרתי לשם מאז ומאז אנחנו מטיילים בעולם, זה לא שלא היה טוב, היינו מוקפים חברים, הבית שלנו היה פתוח לכולם ואפילו נולדו לי שם בנים אבל
אני אוהבת את המדינה שלנו, את האנשים, את הצבעוניות, את מזג האוויר (טוב, השנה קצת פחות, החורף היה לי ארוך) את ההון האנושי, את שמחת החיים, את תרבות הסחבקיות והדלת הפתוחה, אני אוהבת וגאה באמנים וביוצרים, אני אוהבת את הים ואת השקיעה ואבטיח על הים, אני אוהבת את השווקים ואת הקירות שמספרים לי סיפורים, אני נהנית לקרוא סופרים ישראליים והכי אוהבת את האופנה הים תיכונית שמאפשרת לנו ללבוש חופש מרבית ימות השנה, אני אוהבת את חופש ההבעה והיצירתיות, הרצאות, ללכת לאיבוד ולהכיר מקומות חדשים. 

חלון לים התיכון

יום העצמאות 2019, ישראל חוגגת 71 שנה ויש לנו הרבה מאד סיבות לשאת גאווה,
השנה אנחנו גם זוכים לארח את האירוויזיון כאן בעיר ללא הפסקה ומכירים את השיר "יש בעיר מסיבה"? 
כן, זאת בדיוק ההרגשה בעיר הגדולה, בשבועות האחרונים מוקמת עיר האוהלים של האירוויזיון עיר עם חלון לים התיכון והעיר לובשת צבעים של שמחה.
זאת גם העיר הכי גאה שיש ומיד אחרי האירווזיון יהיה כאן מצעד הגאווה והעיר תלבש צבעים של גאווה

בדרך לאיבוד

כמי שהכי נהנית ללכת לאיבוד בעולם, כאן בתל אביב אני מרגישה כמו מלכת "בדולינה" ,
בעיקר בבית השני שלי שכונת "פלורנטין" בתל אביב,
יום אחד קרה דבר, כהרגלי פתחתי דלת לא מוכרת,
"אפשר להיכנס?" שאלתי,
"להציץ?"
סחבקיות של צברים, זוכרים?

אומן קוסמופוליטי

הוא, בעל הבית, הסכים קודם למטיילת אחרת וכך גם אנחנו הגענו,
מה ששם נגלה לנו היה עולם בצבעים מרהיבים, עולם של כישרון ענק שעד עכשיו היה מוכר לי רק במילים ובשירה, עולם ששייך לזמר הכי מוכשר במדינה, נכס, מטובי בניה של מדינת ישראל.
הזמר שהאפיפיורים אוהבים לשמוע והוא שר בשפה שלהם כי זאת שפת בית אבא יהודי בתפוצות, הזמר שעושה שירי ראפ ואופרה בהופעה אחת, האיש שבקולו הוא מפיל שנדלירים ומצד שני מרגש בשירה ובתפילה ולא שוכח להקדיש שיר לאוכלוסיה נחלשת.
הזמר ששר אום כולתום ופברוטי, הזמר המוכשר הוא הזמר דוד דאור שמסתבר שכישרון הציור וההבעה שלו אינו נופל מכישרון השירה
 שלו.
נכנסנו לעולם קסום, ציורים פרוסים מסביב ובאמצע סלון לאורחים הנקראים בדרך, זו לא עוד איזו גחמה שלו, זה כישרון ענק !
במרכז החלל עומד פסנתר כנף שמשתלב נפלא בנוף הציורים שלו וברגע של שילוב יצירה הוא מוביל את כל החבורה ליד הפסנתר, אז איך היה לכם היום הוא שואל ורושם?
וכך, תוך כדי שהוא מדובב את הסובבים, הוא יוצר שיר על השכונה שלו ושל אביו, על "פלורנטין" בקלות כזאת וככה בעצם זה מתנגן.

פלורנטין

עודני חולם

לא יכולנו שלא להתפעל מהציורים הנפלאים, אחד מדבר יותר מהשני, הבלוגרית שבי מיד נכנסה לעבודה,
"ספר לי דוד, איך הגעת לכאן?" "ממתי אתה מצייר? "מה זה המקום המושלם הזה?" מה בא קודם, השירה או הציור"?

והוא עונה בצנעה אופיינית
"המקום היה הנגריה של אבא, משאבא הלך לעולמו רציתי לשמור על המבנה והבנתי שהעיריה תאשר לי לשמור על המבנה אם רק יהיה בית אומן.
הציור הוא אהבתי השלישית לאחר המשפחה והשירה, תמיד שירבטתי ציורים ורק לאחר מותו של אבי התחלתי לצייר.
המקום נתן לי השראה, מעין פרץ יצירה שהיה מוכר לי מהמוסיקה ופתאום בא לידי ביטוי דרך ציור, שתי דרכים שונות להביע את רחשי הלב"

רחשי הלב

צילום: גבירה ולקוביץ

צילום: גבירה ולקוביץ

והלב שלו ענק והציורים מספרים על לב חם ואוהב, כך גם בהופעה החדשה שלו, הוא מתקשר עם הקהל, משתף ומרגש, כאילו הם אורחים בסלון הפרטי שלו, הוא לא שוכח להודות לאל ולאשתו פזית על הדרך והאהבה הוא מרגש בשירתו והוא כל כך מוכשר.

התערוכה

עכשיו הגיע גם תורכם, בתאריכים 15-19/05/19 תתקיים תערוכה של הציורים בגלריה שלו ברחוב מזל אריה 24 ביפו, אני אהיה שם כמובן ואתם אל תפספסו

חולם ויוצר

גבירה ולקוביץ,
מעצבת אופנה, בלוגרית ובעלת סטודיו וחנות מעצבים,
ייצוג מרצים, ומועדון הרצאות
להצטרפות למועדון ארוחת הבוקר תעבירו את זה הלאה
להצטרפות לסיורים 
אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור “ללכת לאיבוד בתל אביב”

Show More

Related Articles

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *